אורלי בויום בימאית וכתבת

"לעשות סרטים זה כמו לעשות ילדים אתה יכול לתכנן ולשבט ולפנטז אבל התוצאה זורמת מעצמה ולא שואלת אותך מה באמאש'ך". אז החלטתי שזה מצב בלתי אפשרי וכנסתי את מיטב הוגי הדעות של המוח וישבנו ישיבה. היו ויכוחים. היו צעקות. אחד מהם אמר שיש נוסחה מדוייקת לכתיבת תסריט, אחר הציע שפואטיקת אריסטו תדגמן, שלישי אמר "תמה תמה תמה, בכל סיפור צריך תמה!" ולא הבין תמה מהי. ורביעי חיטט.
אז פיטרתי את היועצים ושרי המיסים והחלטתי כמו בכל קלישאה הוליוודית ללכת עם הלב. לחפש את הנעדרים, למצוא את הנסתרים ולהביא למסך את מאחורי המסך.
אם הצלחתי או לאו ימים יגידו, כרגע הם שותקים מחמת הספק.